איך אדע שלתינוק שלי נוח ברחם? מה הקשר בין תינוק זקוף לריפלוקס והעדפת צד?

תינוק כפוף, תינוק זקוף ותחושת בטן

כשתינוק נולד עם העדפת צד, טורטיקוליס או קושי ביניקה – לרוב אנחנו ישר שואלים: איך הייתה הלידה?אולי הייתה לידה ארוכה, אולי ואקום, אולי קיסרי. אנחנו מחפשים את התשובה בלידה עצמה.אבל מה אם אגיד לך שלפעמים זה בכלל לא קשור ללידה?ומה אם הלידה הקשה נבעה בכלל ממה שקרה בהריון – מהמנח של התינוק ברחם?

אם את מזהה אצל התינוק אחד מהבאים:

• העדפת צד

• טורטיקוליס

• ריפלוקס

• טונוס

• קושי ביניקה

• קושי בהרדמות

• קפיצה על שלבי התפתחות (זחילה קצרה ומיד הליכה/עמידה)

• נסיעות אימים

• ראש מעט עקום ואפילו רגל קצת עקומה (כן, רגל אחת ולא שתיהן)

סביר להניח שהגורם לכך הוא מנח ממושך ולא מיטבי ברחם. כי הריון שלם משפיע יותר מהשעתיים של הלידה – ולתנאים ברחם יש השפעה עמוקה ומתמשכת על הגוף הקטן הזה.

הלידה, ארוכה ככל שתהיה, היא כלום זמן לעומת הריון שלם. ולכן, הטיפול במשהו שקרה בלידה יהיה הרבה יותר יעיל ומהיר לעומת מגבלות שנוצרו לאורך מספר חודשים במיוחד על גוף שרק נוצר ואין לו שום זיכרון תאי בגוף. לכן כל מה שהעובר חווה פיזית ברחם… זה הזיכרון הראשון של כל תא ותא בגוף.

לדוגמא,אם נתפס לי הצוואר אתמול בערב, סביר שאם אני אלך לעיסוי זה ישתחרר יחסית בקלות או לפחות בימים הקרובים. לעומת זאת, כאב שיש לי בכתף כבר שנתיים, סביר שידרוש טיפול יותר ארוך טווח ואולי אפילו כמה סוגי טיפול משולבים.

תינוק צריך כיפוף

התנועה הטבעית של תינוק ברחם היא התעגלות – כמו כדור קטן.כשהסנטר שלו מונח על החזה, הוא מציג קוטר ראש קטן יותר – וזה עוזר לו בלידה.תינוקות צריכים תנועה וגירוי ברחם – זה מה שמכין אותם לחיים שמחוץ לו: יניקה, שינה, זחילה, הליכה.

תינוק שהיה במנח זקוף לאורך ההריון, בלי כיפוף ובלי תנועה חופשית, לרוב גם יציג קוטר ראש גדול יותר בלידה – מה שיכול להפוך את הלידה, וגם את ההתחלה שאחריה, למאתגרת.

אגב – תינוקות זקופים יהיו לרוב בצד הימני של הרחם, כי הוא פחות מעוגל. תינוקות כפופים יבחרו לרוב את הצד השמאלי, כי הוא נוח ומעוגל יותר.

לחצי כאן לסרטון שמסביר על קוטר ראש בלידה https://www.instagram.com/reel/C7Hg_Q6o5_v/?igsh=MWNsNDhtaTAwb2V4MA==

כשתינוק חווה פחות מרחב תנועה ברחם – הסיכוי שיופיעו אצלו התסמינים שדיברנו עליהם קודם עולה משמעותית.ברוב המקרים, תינוקות עם מגבלת תנועה יישארו באותו מנח לאורך זמן, כמעט בלי לעבור מצד לצד. לרוב הם יתמקמו דווקא בצד הימני של הרחם.

הסיבה לכך פשוטה – הצד הימני של הרחם הוא פחות מעוגל מבחינה אנטומית, ולכן מאפשר יותר מרחב למנח זקוף.לעומתו, הצד השמאלי של הרחם מעוגל יותר ומעודד כיפוף – ולכן תינוקות שמגיעים למנחים כפופים ומעוגלים יותר, נוטים להימצא דווקא בו.

המיקום שבו התינוק שוהה ברחם לא נבחר סתם – הוא תוצאה של מה שהרחם מאפשר לו, ומה שנוח לו באותו רגע.וכשהמנח נוטה להיות זקוף – לרוב מדובר גם בפחות גירוי, פחות תנועה – ולעיתים קוטר ראש גדול יותר בלידה.

השילוב הזה עלול להקשות לא רק על הלידה עצמה – אלא גם על התקופה שאחריה.

ומה עם התחושת בטן שלנו?

הרבה הורים מספרים על תינוקות ש"משהו לא מסתדר איתם" – תחושת אי-נוחות שלא ברור מה מקורה.שללנו סיבות רפואיות, ועדיין משהו לא רגוע.

מה בעצם התחושת בטן שלנו כהורים?

זה לא תמיד משהו שניתן להסביר.תינוק שנראה שלא נוח לו בגוף של עצמו.אי שקט שקשה לשים עליו את האצבע.שללנו כל עניין רפואי, אבל הלב עדיין מרגיש שיש משהו שלא מסתדר.

אז מה עושים כשיש תחושת בטן כזו?

הדבר הכי טוב – זה למנוע את זה מראש.

לדאוג כבר בהריון לסביבה תומכת ומאפשרת לתינוק.

מרחב – זו מילת המפתח.כשהרחם מאפשר מרחב, התינוק יכול לזוז, להתנועע, לקבל גירוי שמפעיל את כל המערכות – גולגולת, עצבים, שרירים, שלד.

ואיך יוצרים את המרחב הזה?

זה מתחיל מדברים פשוטים:עיסוי בטן עצמי לאורך ההריון – עדין, קשוב, מעודד תנועה ונוכחות.

לחצי פה לסרטון הדרכה

https://www.instagram.com/reel/DFKg6KlOyQD/?igsh=MWd5Mmt5Y28zZXRpeQ==

תנועה עדינה ומודעת – כמו הליכות קצרות ונעימות.זו פעילות שמזיזה את הגוף, שומרת עליו חיוני – אבל לא דורשת ממנו יותר ממה שהוא יכול לתת.כשהפעילות מותאמת, הגוף לא "נתפס", רקמות לא נלחצות – וזה בדיוק מה שאנחנו רוצות: להימנע מצפיפות ולשמור על מרחב פנימי.

מים, מים ועוד מים –3 עד 4 ליטר ביום, כדי לשמור על רקמות רכות, תנועה תקינה של נוזלים, ותמיכה מתמשכת גם לך וגם לתינוק.

טיפול איקוויליבריו –איזון של האגן והרחם בהריון הוא מפתח אמיתי לתנאים מיטביים.הוא יוצר את התשתית למנח נוח, לתנועה חופשית, ללידה זורמת – ובעיקר, לתחושת נינוחות כללית בגוף שלך ובגוף של התינוק.

אבל כל זה זה חוכמת הבדיעבד, הרי רובנו גילינו את כל זה אחרי הלידה ואין לנו דרך לחזור אחורה בזמן

אז מה עושים עכשיו?

 איך מפצים על החוסר בגירוי מהרחם?

אם לא היה מספיק מרחב, תנועה או כיפוף – זה הזמן להעניק לתינוק תנאים כמה שיותר דומים למה שהיה אמור לקבל עוד לפני הלידה.

מנשא – הרחם החיצוני.

המנשא מאפשר לתינוק להרגיש עטוף, מעוגל, קרוב. בדיוק כמו ברחם. זו אחת הדרכים היעילות ביותר ליצור תנאים תומכים, מרגיעים ומווסתים.

עיסוי ומגע.

כמה שיותר מגע – עמוק, רציף, משמעותי. בין אם עם שמן או אפילו מעל הבגד. מגע כזה מחזק את הקשר, מרגיע, מזין את המערכת התחושתית – ומאפשר לתינוק לשחרר מתחים שהצטברו.

שהייה במים – אמבטיות ושחיית תינוקות.

מים הם מרחב טבעי לתינוקות. הם חיו בהם חודשים ארוכים. תנועה במים מעניקה חוויה תחושתית עשירה, תומכת בגמישות, בכיפוף, ומקדמת התפתחות.

סקין טו סקין – עור לעור.

המגע הישיר בין עור ההורה לעור התינוק מפריש הורמונים מרגיעים ומחברים. זהו כלי פשוט ועוצמתי לוויסות רגשי ועצבתי – לשניכם.

טיפולים גופניים כמו אוסתאופתיה וקרניו-סקראל.

טיפולים עדינים שמטרתם לאזן את מערכת העצבים ולהחזיר את הגוף לאיזון. לפעמים טיפול אחד מספיק, ולפעמים צריך תהליך – חשוב לדעת שזה בסדר ולא להתייאש.

ליווי התפתחותי – פרטני או קבוצתי.

גם זמן איכות, גם תנועה. בעזרת תרגילים פשוטים אפשר לעזור לתינוק להתעגל, לנוע, להתחזק – וכל זה ביחד, בזמן שמעמיק את הקשר ביניכם.

משהו קטן אבל חשוב – על איך רואים את התינוק שלנו.לא פעם נשמע הערות מהסביבה: "הוא עקשן", "היא תינוקת קשה", "למה הוא תמיד בוכה?" – ולעיתים, הביקורת תופנה גם כלפינו כהורים: "אולי אתם לא רגועים?", "אתם עושים משהו לא נכון"...

אבל האמת היא פשוטה וכואבת: לתינוק הזה קשה. באמת קשה לו.

הוא לא בוכה כדי לעצבן, לא מתוסכל כדי לייצר דרמה. הוא מנסה להתמודד עם משהו שהוא לא מכיר – משהו שמעולם לא עשה.

תחשבו על זה כך:אם יבקשו ממני לקפוץ בחבל – אולי לא עשיתי את זה שנים, אבל הגוף ייזכר. אחרי כמה ניסיונות, זה יחזור.אבל אם יבקשו ממני לעשות פליק-פלאק באוויר – משהו שמעולם לא עשיתי – זו כבר משימה אחרת לגמרי. זה ידרוש ממני תהליך: אימונים, זמן, הכנה נפשית ופיזית.

ככה מרגיש תינוק שמבקשים ממנו לינוק, כשלא הייתה לו את ההכנה הפיזית לעשות את זה.אולי הוא לא התעגל ברחם, לא כופף את הראש, לא קיבל גירוי לעמוד השדרה, ללסת, לגולגולת, ללוע.אז מה שנראה "אמור להיות טבעי" – פשוט קשה לו.

ככה מרגיש תינוק שלא אוהב את כיסא הרכב.הוא פתאום נדרש להתעגל – כשכל ההריון היה זקוף.זה לא נוח. זה לא מוכר. זה קשה.

ככה מרגיש תינוק שלא מצליח להירדם בעריסה.כשהיה עטוף, זקוף, קרוב – והיום שמים אותו במשטח שטוח ורחב ואומרים לו "לישון".אבל הגוף שלו לא רגיל לזה. הוא צריך תהליך כדי ללמוד.

וככה נוצר מעגל: תינוק עייף שלא מצליח להירגע – והורים עייפים שלא מצליחים להבין מה עוד אפשר לנסות.במקרה הטוב יש סביבה תומכת, מחבקת, עוזרת.ובמקרה הפחות טוב – יש שיפוט, אשמה, חוסר הבנה.

אז תזכרו: אתם לא לבד.רבים מהתינוקות חווים את אותם הקשיים – ורבים מההורים מרגישים בדיוק כמוכם.

תעשו את הכי טוב שאתם יכולים.תבקשו עזרה. תיתנו גם לעצמכם מקום.החודשים הראשונים לא פשוטים – אבל הם היסוד, הבסיס, ההתחלה.

אתם עושים עבודה חשובה. בהצלחה.